איך אנחנו יודעים שההכוונה הפנימית שלנו מתקשרת איתנו?

זה קורה לנו לעיתים לפני שאנחנו

במעבר למצב של גלי תטא לפני

השינה או במדיטציה.

למחשבות שלנו יש אותו מקצב , אותו דיבור אותה דרך ואותה שפה.

טריגרים שמבוססים על העבר והעתיד.

אבל כשאנחנו שמים לב שיש קול אחר שמדבר פתאום.

זאת ההכוונה!

המקצב של הקול משתנה,

הטונציה משתנה, המסר מעורפל

ולא מקושר לאלמנט של חשיבה הלוגית.

הוא מגיע בלי שום קשר למחשבות

הרגילות שלנו.

זה הקול הפנימי, ההכוונה

או אלוהים מדבר מתוכנו

ושולח אלינו מסרים דרך הרוח.

זה קרה כי לרגע הפסקתם להזדהות עם המחשבות

וההכוונה הפנימית שלנו

התגלמה כדי לתת לכם אינפורמציה.

זה לא מגיע מתוך המחשבה,

זה מגיע מתוך התודעה.

ככה גם עובד תקשור אותנטי ,

מתוך גלי תטא .

הקול הפנימי זה האני האותנטי שלנו.

אין לו השתייכות למחשבה ולאגואים, הוא נקי

הוא צלול , הוא בהיר והוא מגיע ממקור גבוה.

מן תחושה של בית פנימי

שברגע שאנחנו נותנים לו מקום

ולא מזדהים עם שום דבר הוא מופיע.

מתי הוא נגנז?

כשאנחנו חושבים על עצמינו, שאנחנו מריצים בראש

משימות, אירועים, דברים שלא אמרנו

ומנתחים את מה שהיינו צריכים להגיד

או לעשות ומזוהים עם הרגש והמחשבה

אצל ילדים הקול הפנימי הזה הרבה יותר פתוח

הם פחות חושבים ומנתחים דברים,

אינטואיטיביים ותמימים, עד שמתחילים

להתנוון בתוך הai הקולקטיבי במהלך השנים ,

וכשהם מתבגרים הם כבר מתנוונים בגלל כל ההתניות שעברו.

הקול הזה הוא האני הגבוה שלנו,

שמכווין ומראה לכם בכל דרך את הנתיב

שדרכו אנחנו פועלים.

ההכוונה תמיד תרצה שנדבר מתוך הלב

ולא מתוך פחדים או ציפיות.

לכן כל מסר שמגיע הוא אף פעם לא רנדומלי

כמו שום דבר בחיים האלו הוא לא רנדומלי,

זה בדיוק מה שאתם צריכים לשמוע באותו רגע,

כדי להשתנות, כדי להתכוונן

וכדי לפעול מתוך מקום כנה .

אם נרצה להתחבר לקול הזה ,צריך להבין מה מגביל אותו.

הרצון להיראות טוב, צדקנות,והסברים לגבי הפעולות שלנו,

התגוננויות, מחשבות על עבר ועתיד מתוך הקרנה של ההווה.

בגלי בטא אנחנו שורפים את היום שלנו על שטויות,

מי עשה מה ? מי אמר למה? מדברים על אחרים.

מחפשים דרמות כדי ליצור איזושהי משמעות

כשבפועל המשמעות האמיתית מגיעה

מתוך חוסר הזדהות עם המחשבות.

זאת עבודה רצינית שלא יכולה ליפול עלינו בין רגע,

אנחנו צריכים להתמסר, לקבל, להתבונן,

למצוא את עצמינו ריקים פנימית ממחשבות, נוכחים, מקבלים

מזהים קולות של מחשבה

ובוחרים לקבל אותם ולתת להם לחלוף,

כשבא גל של רגש שלילי, נותנים לו להיות מקבלים אותו ומבינים אותו.

המשמעות האמיתית היא

חוסר המשמעות של הדברים

שאנחנו מייחסים אליהם משמעות.

אלוהים לא יכול להתגלם בתוכנו

איפה שיש הזדהות ,

כשלומדים לשחרר, להרפות, לאלף את השד הפנימי שמדבר מתוכנו, הקול הזה מתגלם,

אי אפשר לצפות שזה יקרה כי ברגע שנכנסת ציפייה,

יש התערבות אגואית שמסווה את הקול הזה

דרך הקרנות מנטליות של הטראומות

והתבניות שהלבשנו על עצמינו.

כי ברגע שלמדנו להשתיק את הקול הזה

כדי להיות בסדר עם העולם החיצוני,

השתקנו את האני הגבוה שלנו,

לכל אחד זה קרה בשלבי הילדות והבגרות

והדרך שלנו זה להתחבר לקול הפנימי,

שיבוא מתוך קשיים ואתגרים של ההשתקה הזאת כדי ללמוד מה קיים בפועל מתחת לפני השטח.

וכדי להיות מוכוון מתוך הרוח

ולא מתוך מחשבה או אגואים

המסע האמיתי זה להיות מחובר

בכל רגע נתון להדרכה הפנימית,

זה מסע של חיים, אבל זאת הדרך לעבור ממצב של אמנזיה למצב של מודעות.