פרספיקטיבה אישית לגבי חיים ומוות

אף פעם לא חוויתי מוות קליני 

אז אין לי מושג איך זה מרגיש

כן יש לי מושג איך זה מרגיש 

רצון לעלות למעלה ולהתנתק מהגוף 

ולחוות את כל האור שהרבה אנשים

שחווים מוות קליני מדברים עליו.

כל אחד מאיתנו חווה מסע אחר, 

שליחות שונה ואתגרים שונים, 

אבל עדיין המהות של כולם זה אור אינסוף, אהבה אינסופית שלא מוגדרת .

אם אנחנו בתוך גוף פיזי זה אומר שיש לנו מגבלות.

אותם המגבלות והרגשות הדחוסים 

שאנחנו צריכים לעבור כדי להתעלות 

ולחזור חזרה למעלה .

שהאנרגיה של הקונדליני אצלי התחילה לצוף חקרתי את נושא התזונה והצומות לעומק.

התנסתי באכילה ממש מועטה .

3 פירות ביום 

למשך תקופה מאד ארוכה עד שלאט לאט 

אני מתהלך בתחושה של חיים אבל מתחיל לקבל אינפורמציה לגבי מה שנמצא מעבר לחיים.

מוות (לא קליני)

פתאום אני כל כך רגיש לכל תנודה, קול, מבט , חוויה פנימית שהתחילה לקבל תפנית שונה בחיים שלי.

וואוו עד היום ראיתי את המציאות 

בצורה מאד ספציפית 

ולא הצלחתי להבין למה הדברים קוראים כמו שהם קוראים, מה המהות של הסבל? 

מה זאת המציאות הזאת בכלל? 

מי אני בתוך כל המסע הזה שנקרא חיים?

מצאתי את עצמי מסתובב ברחובות של רמת גן 

ומתחיל לחפש תשובות לגבי עצמי ולגבי האנושות.

זיהיתי איך תדרים שונים משפיעים על התנודות 

האנרגטיות שלנו, למשל רעש של אנבולנס ישירות 

גורם לאנשים לדבר על הישרדות ופחדים כי

זה תדר קולקטיבי שמוקרן בכל פעם שיש אזעקה.

טריגרים שמשאירים אותנו בתוך פחד.

כולל אזעקות אחרות.

החוויה האובייקטיבית והסובייקטיבית התחילה להתגלם 

יחד , לא בצורה נפרדת.

כל דבר היה מסר, קולות, רעשים, השתקפויות של מצב הוויה פנימי דרך מטאפורות של אנשים שהתגלמו בתור 

דמויות במשחק החיים.

אנשים מדברים עם עצמם על דברים לכאורה לא קשורים אבל ההקרנה הישירה של הדיבור שלהם מסתנכרנת בדיוק עם מה שהתודעה שלי מקרינה

שאלות קיומיות של למה יש פה  כל כך הרבה דחיסות, יש לי זיכרון של משהו הרבה יותר

פתוח, מכיל וחסר מגבלות, 

אבל מסוגל להכיל את האור

שכולם מדברים עליו כאור אינסוף.

אנחנו בתוך גוף פיזי דחוס כדי לעבור חניכות 

בגוף אנושי.

היה שם רצון מאד חזק להבין את התמונה הגדולה.

פתאום אין אינטלקט, המחשבות כבר לא משחקות תפקיד

כל מה שידעתי על החיים קרס, אמונות, לימודים טיפולים, אנשים, מדע, דתות.

הכל התגמד לתוך מטריקס של תודעה עם מגבלות.

כשהכוונה היא לחוות את האהבה הזאת בכל הרבדים.

ככה כשיש חוסר היאחזות עם המחשבות.

יש מקום להכוונה להתגלם, הרבה 

היזכרויות מחיים קודמים צפו.

פגיעה בי ופגיעה שלי באחרים , המשמעות של קארמה קיבלה תפנית עמוקה יותר ממה שבכלל

יכלתי להבין במילים.

טיול בטבע הפך למסע אסטרלי של חקירה לגבי חיים קודמים ומוות.

אבל רק בלי להתנתק מהגוף.

אף אחד לא באמת יכל להבין אותי כי לא ידעתי

להעביר את האינפורמציה הזאת בצורה מוחשית.

אז בחרתי להתנתק מכולם עם הידיעה שאני מוגן ושום דבר לא יקרה לי.

כשאמרו לי שאפשר להתקיים בלי מזון, כשבפנים ידעתי אין שום סיכוי שלא אתנסה אבדוק ואחקור עם עצמי .

הורדה של דחיסות ממזון מהמערכת 

גרמה לי להתבונן ולהסתכל על מה נמצא מעבר למחשבות, הרגשות והעיניים הרואות.

זאת הייתה חוויה מדהימה אבל לא מאוזנת בכלל, בכיתי בלי סוף כאבתי וצעקתי את כל הכאבים שלי.

האנשים שקרובים אליי חשבו שהשתגעתי אבל 

זה לא היה המצב, פשוט התפכחתי וניסיתי לעלות גבוה מהר מדיי.

זה לא אמור להיות ככה , אבל זאת כן החוויה שהרוח שלי בחרה 

עבורי כדי להתעלות 

ולראות יותר אמת בחוויה שלי

כדי שלא אעשה את אותם שטויות שעשיתי, 

התמכרויות, סמים בריחות, מיניות לא בריאה

ושטויות כאלו, 

עוד אז הפסקתי לגמרי עם המיניות והפורנו.

כי הבנתי שזה גונז את אנרגיית החיים שלי

וגורם לפסיכולוגיה שלי להיות 

הישרדותית ותחושת ריקון של אנרגיית החיים.

כשאנחנו נורא רגישים לתחושות ולחוויה הפנימית, כל דבר הוא מסר לתודעה ולהקרנה שמגיעה בצורה חיצונית של חושים פיזיים.

נזכרתי בחוויות של חיים קודמים בצורה של 

מסרים חיצוניים.

והבנתי שכל החיים שלי חייבים להשתנות, אין דרך חזרה, כי את המסע הזה התחלתי בצורה מאד 

מואצת שהנשמה בחרה.

ולמדתי כמה דברים, אני לא יכול להאיץ שום דבר

בכוח, גם אם אני לפעמים מנסה לעשות דברים בכוח, ההתנגדות חוזרת אליי בצורה מגנטיבית.

לכל נשמה יש מסע שונה, ולא משנה עד כמה אהיה פתוח מכיל ומקבל, אני לא יכול להאיץ בעצמי או באנשים אחרים שום דבר

כי המציאות אף פעם לא תעבוד לפי הציפיות שלי.

כל מה שאנחנו רואים במציאות הפיזית הם הקרנות, העולם האמיתי קורה ברובד האסטרלי, השינויים והדרך של הנשמה לתקשר איתנו מתגלם שם בצורה הרבה יותר מוחשית מאשר כאן, כל ההקרנות הפסיכולוגיות שלנו מתגלמות שם.

האמת שם יותר מוחשית פי כמה מאשר כאן.

שם אין זמן, אין הגדרות ואין תחימה פיזיולוגית, אפשר לעוף אפשר לחקור אפשר לבטא אבל אי אפשר לשקר, הכל שקוף והעבודה האמיתית קוראת שם.

אז בכל פעם שאנחנו הולכים לישון אנחנו מקבלים הקרנה ישירה של מה מתגלם כאן, במילים אחרות הפסיכולוגיה האמיתית של מי אנחנו.

יש כאלו שיקראו ויגידו שכנראה שכחתי לקבל תרופות

ויש כאלו שיבינו את המשמעות העמוקה מאחורי המילים.

אין לי רצון לשנות לאף אחד דרך חיים אלא 

רק להנגיש את החוויה הפנימית שעברתי.

כתבתי ספר, ניסיתי לדבר על החוויה שלי באופן 

רחב יותר, זה לא היה פשוט להנגיש את מה שעברתי, כי עדיין החוויה הרגשית והמנטלית לא הייתה מאוזנת .

וחשבתי שההתעוררות הרוחנית קוראת דרך אי 

תזונה וצומות אבל זה בכלל לא מדויק .

הספר נכתב אבל יש שם הרבה מאד מידעים שהיום ההסתכלות שלי עליהם היא בצורה יותר מאוזנת ומדויקת.

(עד שאערוך אותו שוב 😅)

בגלל כל המקעים הרגשיים שהיו לי שעדיין לא פתרתי בעצמי ועדיין פותר ,זאת הייתה עבורי רק מראה ושיקוף 

של מה קורה כשהאגואים קורסים , מה זה מוות (אולי מוות פסיכולוגי) 

מפרספקטיבה של חוויה ישירה

ואיך אפשר לחיות עם כל הסתירות הקיומיות 

בצורה יותר מאוזנת וכנה עם עצמי ועם אחרים

גם אם אני מבין דברים, זאת תמיד תזכורת 

להיות בחמלה כלפי עצמי וכלפי אחרים.

כי הדרך להתעורר היא לא מתוך פרספקטיבה 

לא מתוך אידיאולוגיה של דת, לא מתוך חקירות של מדע ומחקרים, כל האמת היא רק דרך חוויה פנימית.

וכל אחד חווה את המסע שלו בצורה אינדיבידואלית

כשהדבר המשותף לכולנו הוא האור שקיים בתכונו

והדרך של הנשמה היא דרך אינדיבידואלית שכל

אחד עובר עם עצמו, כדי להבין את הפאזל שמרכיב אותו מבחינת מסע נשמתי ושיעורים נשמתיים .

כשהעולם הרגשי והמנטלי מאוזן יותר, יש הבנה של השליחות , להאיר את עצמינו ולתת לאחרים להבין את המסע שלהם , לתת להם השראה ועזרה רק דרך הניסיון שלנו, כי כל הידע כבר קיים בנו, הדבר שאנחנו צריכים לעשות הוא להיזכר בו מחדש ולחקור אותו בתוכנו.

תודה 💜