מסע החיים האנושי לקריסה נשמתית (דאבולוציה) והדרך מתוך חוויה אישית שלי כדי להתעלות.

אנחנו מתחילים את החיים, נולדים וחווים דברים מהסביבה הקרובה שלנו המשפחה וכו..

מגיעים לגן ומשויכים לסט ערכים קולקטיבי של הדברים הבסיסיים ביותר שתינוק וילד מתבגר צריכים להכיר, מה מותר ומה אסור.

מגיעים לבית הספר והערכים ממשיכים, לומדים לשבת על התחת וללמוד , לא להפריע להוציא ציונים טובים, ללכת בתלם.

מגיעים לשלבי הבגרות, ובוחרים נתיב, או שאנחנו ממושמעים, למדנים ומוציאים ציונים טובים או שאנחנו מורדים, לא מרוכזים ומבריזים משיעורים.

או שאנחנו איפשהו באמצע בין הרצונות השונים כשהאמונה הרווחת היא שחייב להישאר שם כי אחרת לא יהיה לנו עתיד

ממשיכים לצ״הל , חלקם נוטים לכיוון לוחמה חלקם נוטים לכיוון תומכים וחלקם רק רוצים לסיים את השירות כמה שיותר מהר והמנעד בינהם רחב.

חלקם לא מתגייסים כי הם מבינים שהם לא רוצים להקריב את עצמם עבור מערכת שתומכת במלחמה ופילוג וחלקם לא מתגייסים כי הם לא מוכנים שיגידו להם מה לעשות.

הכל מושתת על רמת ערכים שלמדו בבית.

משתחררים מצה״ל וגם כאן יש כמה נתיבים משמעותיים, או שהם מבינים שעכשיו זה הזמן להינות, במהלך השירות שלהם הם הדחיקו את הרצונות העמוקים שלהם מתוך הכרח וחובה לסיים צבא ועכשיו רוצים למלא את החלל.

חלקם הולכים ללמוד תואר

חלקם ממשיכים בקצונה

וחלקם בוחרים לעשות טיול חלקם בוחרים

ולהינות מהחיים בכל רגע נתון בלי לחשוב על העתיד.

יש את אלו שיצאו למסיבות מחופשים ומטפחים את האוואטר שלהם מתוך רצון לגאווה, עונג וחשקים, טנטרה שחורה ופליטת נוזלים מיניים.

מערכות יחסים מזדמנות, טיפוח הגוף ורדיפה אחרי תחושת גאווה קולקטיבית.

אתרי היכרויות, טינדר וכו..

בצד האידואולוגי הפתוח יותר , יוצאים למקומות שקטים ומכירים אנשים במעמד של אוניברסיטאות, מקומות שקטים שיותר פתוחים אידיאולוגית, ריטריטים פסטיבלים מסיבות טבע, התנסויות במצבי תודעה שונים מתוך רצון למצוא בעצמם את השלם

אבל גם כאן מחפשים קיצורי דרך .

דרך מערכות יחסים ואיזושהי עבודה פנימית התחלתית.

אם הם מתפשרים ונתונים ללחצים של הסביבה החיצונית כי הם כבר

הגיעו לגילאי ה20 המאוחרות וה30 ומבינים שזה ה״גיל״ שהחברה מצפה מהם להתמסד, להתחתן להביא ילדים, לקחת אחריות כי הם בוגרים.

במידה וסיימו תואר מחפשים את הודאות והביטחון שיתנו להם כסף ושקט כלכלי (כשאף פעם אין באמת שקט)

מתקבעים בעבודה שכירה של הייטק או הנדסה או כל תואר כזה או אחר בשביל תחושת ודאות וביטחון.

במקרה שהם לא מלומדים, הם הולכים לעבוד בעבודה שכירה שמגשימה חלומות של אחרים .

כך או כך שניהם מקדשים אותו הדבר רק חיצונית היא נראית קצת יותר מפוארת במסווה של תואר, אבל שניהם רצים אחרי תחושת ״ודאות״ לגבי העתיד,כדי לגדל את הילדים שלהם בלי שיהיה להם משהו חסר.

מבלי לשים לב , ממשיכים את הדרך הקולקטיבית ה״נכונה״.

בין אם זה מדעית אקדמאית דתית אידיאולוגית ומוסרית וכו..

במקרה הטוב, הערכים שלהם משתנים במקצת מהערכים המשפחתיים של הדורות הקודמים.

זה נראה כאילו הם לוקחים אחריות ומתבגרים בכך שהם מביאים ילדים לעולם ועכשיו צריך להיות אדם בוגר.

אבל אל תטעו , אלו רק אנשים שעדיין לא התבגרו רק האוואטר שלהם בוגר יותר.

הם לא עשו עם עצמם עבודה פנימית כנה, אז הם עדיין עושים את הדברים מתוך רצון לתחושת ודאות ופועלים מתוך פחדים.

במקרה הטוב הם פותחים עסק עצמאי ומתחילים להגשים את עצמם, על מנת להצליח ושואפים למעמד גבוה של כסף וחומר.

כשבפועל הם לא עושים עבודה רוחנית והתעלות מעל הדפוסים החייתיים שלהם אלא מחפשים מעמד טוב ואיכות חיים גבוהה רק שעדיין יש להם קונפליקטים פשוט יש להם יותר אפשרויות בחירה שהמצב הכלכלי שלהם מאפשר,

עדיין חרדות ופחדים עם קצת יותר אומץ להעז ולפעול.

בשלבים האלו יש את האנשים שימשיכו עם אותה הדרך כל חיים, עבודה שהם לא אוהבים, תסכולים כעסים ופחדים כי יש להם מחויבויות, משפחה וילדים לפרנס , ולכן הם מפחדים להתמודד עם תחושת חוסר הודאות של מה יקרה אם.

או שהם חוסכים, מטיילים ומענגים את עצמם בעוד קישוטים של חומר שיגרמו להם להרגיש טוב זמנית, טסים לחול נחים ומפנקים את עצמם בהנאה רגעית מתוך כל התסכול שהם חווים מתוך העשייה ה״מחייבת״ שמכלכלת אותם.

עולם האקדמיה לא מלמד אנשים להיות עצמאיים רגשית, כלכלית ומחשבתית, בטח שלא מלמד אותם לחשוב בצורה עצמאית מתוך סמכות פנימית.

סמכויות חיצוניות עשו את העבודה בשבילנו אז כדאי שנקשיב ונהיה ממושמעים , כי הם כבר יודעים (לא אכנס לזה בהרחבה )

אין שם באמת שמחה אמיתית.

הצד השני יהיו העצמאיים שמרוויחים הרבה כסף מוצאים את עצמם עושים מניפולציות ומשתמשים בידע שלהם למען מטרות אישיות של מעמד וגאווה , כשבפועל יש שם ריקנות שלא שונה ממעמד של שכירים, רק שהדרך למלא את הריקנות היא באמצעות חשקים וטשטוש הרגשות .

הקונפליקטים הפנימיים והקשיים הם אותם קשיים

פשוט החליפה מפוארת יותר.

המעמד השני של להיות עצמאי מתוך הכישרון והאומנות שקיימים בנו (חיים של דהרמה) זה מעמד הרבה יותר בריא, אנחנו באומץ עושים פעולות כדי לשפר את החיים שלנו ואת החיים של הסובבים אותנו, נהנים ממה שאנחנו עושים והתגמול הכלכלי היא נגזרת והשלכה של המצב הרגשי שלנו.

בשלב הזה יש יותר הנאה מהעשייה לצד התקיימות כלכלית- כמובן שזה מסע של גילוי עצמי וצריך להוציא מעצמינו את המירב כדי להתקדם, לעשות שינויים ולדייק את עצמינו בדרך, כשהדבר שאנחנו עושים מגיע מתוך רצון להגשמה אמיתית וכנה.

כדי להגיע למעמד כזה צריך לעשות עם עצמינו עבודה פנימית, ולהבין לאן אנחנו צועדים .

מבינים שאנחנו לא מושלמים לא נאורים ולא חסידים, ולא מוארים רוחנית, בשלב הזה אפשר להתחיל ולעשות עבודה פנימית כנה.

יהיו הרבה אנשים שיחפשו אמת דרך מוסר וצדקנות, להיראות טוב כלפי אחרים להיות נאורים ואידיאליסטיים,

ללכת לריטריטים מסיבות טבע וסדנאות של ריפוי, שיש שם התחלה טובה של חקר פנימי אבל זה עדיין ירגיש להם שמשהו חסר , מקעקעים את עצמם ומשקיעים בטיפוח והנראות החיצונית דרך ביטוי עצמי ואהבה עצמית אבל עדיין לא מאושרים שמחים ואוהבים ללא הגדרות.

חלק נתקעים שם חלק נתקעים במעמד של מחויבות ופחד לקחת סיכונים וחלק ממשיכים לחקור ולהבין עם עצמם איך לעזאזל אני משתחרר מהסבל האנושי ומתחיל לעזור גם לאנשים אחרים לצאת משם, בדרכים שונות.

של אומנות וכישרונות טבעיים.

מתמסרים לעבודת הריפוי והרוח , לומדים דברים שירחיבו להם את התודעה, משחררים משקעים רגשיים משחררים טראומות מתמסרים לעבודה שהיא קצת יותר מעמיקה ממוסר ומחפשים אותנטיות וכנות פנימית, מבינים שמה שקיים כאן זה לא העולם האמיתי, יכולים ללכת לכיוונים של תזונה טבעית, חוקרים דברים בעצמם, עושים עם עצמם עבודה אנרגטית של נשימה ומדיטציות, ומתחילים להבין שהעולם החיצוני אף פעם לא יכול לספק להם את מה שחסר בפנים.

בשלב הזה הם מבינים שהם לא יכולים לחזור על אותם הטעויות שהם עשו בחיים הקודמים.

מתחילים לעשות הקרבות , מתנתקים מאנשים ומהסביבה החיצונית למען ריפוי פנימי ותדר רגשי חדש שיוביל לסביבה להיות מותאמת לתדר החדש.

מחפשים מורים ומדריכים שיעזרו להם בדרך.

משחררים ספק עצמי ומתחילים לייצר לעצמם דרך אותנטית שתעזור להם להבין למה הם כאן?

מה השליחות? מה הקארמה? ואיך להשתחרר ממנה?

זה שלב שחיים קודמים מתחילים להיפתח להם דרך חוויות שונות, מתוך עבודה רגשית כנה ואותנטית שהם מתמסרים אליה.

הם יראו לכם אנשים שונים ומוזרים , לוקחים החלטות

משונות, אבל הם בכלל לא מוכוונים על ידי סמכות חיצונית ולחץ מהסביבה, נפתחה להם מערכת פנימית חדשה , הם מוכוונים על ידי הרוח הפנימית והמדריכים שלהם ופועלים מתוך המקום הזה.

לא לוקחים בחשבון את מה שמצופה מהם, אלא מבינים שהשליחות היא נשמתית ואינדיבידואלית וצריך לקחת בחשבון את כל הפרמטרים.

בשלב הזה הם מסוגלים להכיל הרבה יותר כי הם עושים עם עצמם עבודה רגשית אנרגטית מנטלית ומדייקים את הרצון שלהם, עובדים על האתיקה שלהם, מבינים את ההשלכות של הסיבה והתוצאה.

ולא מוציאים את הנוזלים הקוסמיים שלהם מהגוף (הנוזלים המיניים) אלא מתמירים אותם למעלה .

זאת דרך שמתחילים לחוות חוויות אסטראליות,

מבינים שהנשמה מתקשרת איתם דרך חלומות וסימנים ואין שום רנדומליות, הכל פועל בדיוק מופתי.

שינויים בילתי פוסקים והתמסרות למסע של מה שהרוח מבקשת מהם לעשות.

הם לא מושפעים מתוך מה שמצופה מהם לעשות והם גם לא יכולים יותר ללכת בדרך המקובלת כי ברגע שהמנעד הרגשי והנשמתי נפתח, אי אפשר לחזור אחורה.

זה כמו להגיד לאדם שהיה פעם חתול אתה צריך לחזור להיות חתול, כמובן שהוא לא יכול להיות חתול כי הוא כבר פתח פרספקטיבות חדשות של תודעה, אין דרך לחזור.

(אין פה השוואה , אלא רק מודעות חדשה שנכנסת)

בשביל לפתוח את המנעד הזה צריך אומץ, כנות ולב פתוח להרגיש הכל, כדי להבין את הרגשות ולהתנקות מאותם הדחיסויות שמפעילות את המערכת המנטלית שלי באגואים חשקים ובריחות מהתמודדות דרך ביטול עצמי או אינטרסים אישיים דרך חובה מוסרית.