הקשר בין רוחניות להתמכרויות

התמכרות זאת הדרך הכי קלה להגיע למצב פורקן ואשליה של רגיעה ושחרור.

האנרגיה הקוסמית שלנו ממוקמת בדרך כלל בצורה רדומה בצ׳אקרת הבסיס והמין, שנקראת במילים אחרות, אנרגיית קונדליני.

אצל חלק מהאנשים היא ממוקמת יותר למעלה .

האשליה שנוצרת לנו בכל פעם שאנחנו רוצים להרגיש פורקן ורגיעה, רצון לשחרר תסכולים וכעסים , המיינד מספר לנו שרק באמצעות פורקן מיני / פורקן רגשי אחר כלשהו,

אנחנו נחווה רגיעה, זה לא שונה מהתמכרות לקנאביס, חשקים למתוק, מזון מעובד, משחקי מחשב, חיפוש אחרי הפוגה של תחושות שליליות דרך קורבנות , בילויים בסופי שבוע, אלכוהול , סמים וכו.

אנחנו מראש בורחים

כי הרגלנו את המערכת שלנו להשתמש בגורמים חיצוניים שיגרמו לנו להרגיש טוב, אבל זה אף פעם לא פותר את הרגש רק מכביד מטשטש ומדכא אותו.

האשליה שהמוח מספר לנו היא שהתחושות השליליות ישארו שם לנצח , זה ממש לא נכון, תשימו לב שבמהלך היום יש לנו ירידת אנרגיה, וגם עליית אנרגיה.

רגשות שליליים, תסכולים, פחדים וכעסים אבל הם אף פעם לא נצחיים, זה תמיד זמני, לפעמים אנחנו שמחים, לפעמים עצובים, זה דינאמי, אין רגש קבוע שתמיד ישאר שם.

הסתכלות על רגשות שליליים כנצחיים מתוך ניסיון להימנע מלהרגיש אותם ישאירו אותם תמיד שם ויגרמו לנו לסבל.

מהמות היא קבלה , אם אנחנו רוצים להרגיש שמחה אהבה חופש רוגע, שלווה ומשמעות

אנחנו לא יכולים למנוע מעצמינו להרגיש כאב , פחד, אשמה בושה, חוסר נעימות מתוך רצון להחליף את הרגש דרך בריחות, עבודה על התדר הרגשי.

לפעמים יש לנו משקעים עמוקים שלא מאפשרים לנו בכלל לחוות רגש בגלל שהוא ממש כואב וטראומתי עד שנוצר ניתוק רגשי.

כשיש ניתוק רגשי בגלל כאב טראומתי המוח ינסה לעשות הכל!!

כדי לא להרגיש את הכאב, כי הוא כואב מדיי מאיים ומפחיד, משאיר אותנו קפואים וחסרי אונים.

ואז הדפוס חוזר על עצמו שוב ושוב בגלל האשליה שאם נמנע מכאב, לא נרגיש אותו, אבל חוק המשיכה יחזיר אלינו אותו כמו בומרנג, בגלל שאנחנו מתנגדים אליו, לכן עד שלא נבין את השיעור, דרך זה שאנחנו מלמדים את עצמינו איך להרגיש אותו, הוא תמיד יחזור על עצמו.

בילדות שלי ברחתי מכאב בכל פעם שיהיה לי איום של נטישה או עזיבה אפשרית של אדם קרוב, במערכות יחסים וקשרים אינטימיים,

והדרך שלמדתי לברוח מהכאב היא להדחיק אותו, לחפש ריגושים, הימורים סמים פורנו מבלי להבין למה אני מנוהל רגשית בצורה כל כך עצימה?

מה לא בסדר בי? תחושה שאני לא מספיק.

הסבל הוא הרבה יותר עצים כשאנחנו מנסים להיאחז במשהו כדי להימנע ממנו,

נסיבות החיים תמיד יביאו אותנו למצב שדרכם נוכל ללמוד ולהבין שורש של כאב רגשי דרך חוק המשיכה או עיקרון התדר , אני נמנע מלהרגיש משהו מתוך פחד, המציאות תזמן לי את הפחד הזה בתצורות שונות, כי זה חוק יקומי שפועל בצורה מגנטיבית, התנגדות מייצרת התנגדות, זה פועל על 2 הקטבים.

זימון של מציאות חיובית או שלילית.

תחשבו על 2 קטבים שכל קוטב מחולק לחיובי ושלילי.

אם אנחנו חוסמים את הקוטב של הרגשות השליליים למשל - נמנעים מלהרגיש פחד או תחושות של אשמה

אנחנו חוסמים את הקוטב של הרגשות החיוביים - אהבה, שמחה או תחושת משמעות.

כדי להפסיק להפסיק לכאוב ולסבול צריך לקבל את הכאב, לאפשר לו מקום, לפרוק אותו , לתת לו התייחסות, בסובלנות וקבלה.

האשליה היא ש2 הדברים , להרגיש טוב והימנעות מלהרגיש רע יכולים לעבוד יחד וזה לא יכול לקרות, לא צריך להזדהות עם הכאב ולהפוך לקורבן , לקבל ולהכיל את הכאב ולהבין למה הוא תמיד חוזר במעגליות,

כדי שלא נזדהה איתם ונלמד מהם, האידיאל הוא להיות במצב ניטרלי, חוסר הזדהות עם השלילי וחוסר והזדהות עם החיובי, לקבל, להרגיש להכיל ולהבין .

לא להיות קיצוני בשמחה, ולא בעצב.

כדי למצוא את האמצע הניטרלי.

הדפוסים שלנו עוברים איתנו מגוף לגוף דרך קארמה שאנחנו צריכים לשחרר, אז זה לא רק שהם קיימים 20-30 שנה בגוף הנוכחי, בגופים הנשמתיים

יכול להיות שאנחנו סוחבים תחושת אשמה כבר

כמה מאות או אלפי שנים.

זה אומר שהעבודה הרגשית היא הרבה יותר מאתגרת שדורשת התייחסות והעמקה פנימית , התמסרות לתהליך של ריפוי החלמה, ועבודה פנימית

אנחנו לא מכורים לנצח, אנחנו רק צריכים להבין למה אנחנו בורחים לדברים חיצוניים שעוזרים לנו לטשטש כאב, ומתוך מקום של לקיחת אחריות אישית, נוכל לחוות התעוררות כנה והחלמה פנימית, זאת לא עבודה של ריטריט

או סדנה של יומיים שדרכה נצליח לשחרר את המשקעים, זאת עבודה של חיים שלמים.

תודה שאנחנו כאן