האם המחשבות והרגשות שלנו הם חלק ממי שאנחנו?

כל מחשבה שמגיעה תשאלו את עצמיכם מה זה ?

האם המחשבות האלו הם אני?

תבהו במחשבה מבלי ליצור תגובה אוטומטית אלא רק תישארו שם

תאפשרו לעצמיכם לשהות בה

תשאלו את עצמיכם מה אותה המחשבה גורמת לי להרגיש .

להרגיש כעס, פחד ? אשמה ?

תבינו מה אתם מרגישים ואז תשאלו את עצמיכם

האם הרגש הזה הוא אני?

מבלי להזדהות עם התגובה האוטומטית שהרגש הזה מייצר.

אותם מחשבות ורגשות מקושרות לתבניות שיצרו אצלינו את האמונה של מי אני.

מה מצופה ממני להיות ? מי מצופה ממני להיות ?

המחשבות והרגשות האלו

מקושרות לאירועים שקראו לנו בעבר שמייצרות

איזושהי תבנית עתידית לגבי מי שאנחנו

אבל הם לא מי שאתם באמת, מי שאתם באמת

היא ההוויה והנוכחות , הניצוץ האלוהי והחותמת הייחודית והנשמתית שלכם ושל האמת הפנימית שלכם , לא מחשבות על העבר ולא העתיד שאתם מייצרים מתוך העבר .

קשה לראות מי אנחנו באמת כשהכל מוסווה תחת תבניות של עבר ועתיד.

ומה לגבי ההווה, כל שניה שעוברת מקשרת את ההווה לעבר, כל התעסקות שלנו במחשבות וברגשות שלנו מייצרת הזדהות לגבי מי שהיינו.

אנחנו יכולים לבחור אחרת כל פעם מחדש.

בכל פעם שיש לכם מחשבה, בכל פעם שאתם מרגישים רגש מסוים.

תזכירו לעצמיכם את הדבר הבא.

זאת כנראה התניה שיש לי מתוך העבר.

המוח שלכם יצר תבניות לגבי איך שאנשים אחרים תופסים או מפרשים אתכם רק כדי להרגיש רגשות מסוימים.

כי זה התפקיד שלו

הרגשות שאנחנו מרגישים הם רק פרספקטיבה לגבי הזהויות שיצרנו בשביל להרגיש ראויים, בטוחים מוגנים

מהסביבה שלנו, ומדמויות הסמכות בעבר.

ברגע שאנחנו לא מזדהים לא עם העבר לא עם העתיד.

אלא נוכחים ברגע הזה בלי פרשנות מחשבתית.

בלי רגשות .

זאת ההוויה האמיתית.

כשהגוף אוחז בחוויות שחווה כאמת , הוא גורם לי לפספס את מה שקיים ברגע הזה

חיבור בין העולם החיצוני לעולם הפנימי.

אבל עד אז כל תחושה שאתם חווים רגש שאתם חווים, מחשבה שאתם חושבים

מטורגטת על ידי חמשת החושים שלכם.

כי חמשת החושים שלכם פועלים על סמך חוויות עבר שהגוף חווה והמוח מקודד.

המוח מקודד כל זיכרון כואב וטראומתי

וקולט את כל מה שקרה באירועים האלו.

כדי להגן עליכם.

ברגע שאחד או יותר מחמשת החושים שלכם קולט

בחוויה שלו את הזיכרון שקרה בעבר

הגוף מאותת למוח, סכנה.

סכנה כשהזיכרון הטראומתי לא יחזור על עצמו, אני צריך להתנהג בצורה

אחרת ממה שאני באמת רוצה כדי להרגיש ביטחון, אהבה הכרה וכו׳ .

חמשת החושים שלנו קולטים זיכרון דומה בצורה מעוותת לחלוטין .

איזור אנרגטי בגוף בעמוד השדרה מתכווץ

ומאותת למוח , סכנה.

ככה המחשבות פועלות.

על העבר או על העתיד, איך אני צריך להתנהג או מה אני צריך לעשות כדי להיות מישהו (זהות)

או על מה שהיה ולמה לא פעלתי אחרת.

במקום לקבל את הרגע הזה בשלמותו.

כדי לשחרר את הטראומות והזהויות שהולבשו עלינו, צריך לעבוד ולשחרר אותם דרך הגוף.

לכן עבודה שיחתית לפעמים יכולה רק לשים לנו רק פלסטר .

כי אם האירועים האלו כואבים מדיי שיח לא תמיד יעזור

אנחנו צריכים לעשות עבודה של שחרור טראומות דרך הגוף, , לתת לרגש שתקוע שם לצאת ולשחרר את הכיווץ במערכת שנצרב לנו בגיל צעיר

כדי לא להיות מותנה תחתיו שוב.

ככה האיזור מתרחב , מרחיב את הלב, ואז יש יותר הכלה לעשות שינויים ולשחרר את הזהויות הישנות