הכשל החשיבתי שמונע התפתחות

אם אני לא יוצר כשאני מספר לעצמי שזה

לא הזמן המתאים מרגיש לי שמשהו חסר,

כאילו לא ביטאתי את עצמי

ואת הרעיונות שלי לעולם.

המחשבות מספרות לנו סיפור משכנע

מאד בצורה מחושית כדי להימנע מליצור כי זה לא הזמן המתאים.

עוד מעט, קודם נאכל

קודם נסיים את הסידורים ואז יהיה לנו פניות לזה,

וכשאנחנו מסיימים, מגיע תירוץ אחר שמתלבש.

אין לי מה לתרום ,

אין לי רעיונות לתוכן, בזמן אחר.

כמובן שהכוונה צריכה להגיע מהסיבות הנכונות

ולא מתוך חובה או הכרח, אלא מתוך רצון כנה.

אבל הרעיונות שלנו עוברות דרך פילטרים

של אמונות חסמים ופחדים ובסוף אין יצירה

בפועל אין זמן אחר, הכל כאן הכל קורה.

הדברים שאנחנו נמנעים מהם בגלל התנאים או

המשאבים שיש לנו או אין לנו באותו הרגע הם רק תירוצים.

ליצור ולהיחשף זה לא נוח, כי זה שם אותנו בפרונט

חשופים לפגיעות כלשהי.

אנחנו מחפשים את הוודאות

בכל רגע נתון מבלי להבין שעשייה ויצירה מתוך חוסר

ודאות מייצרת ודאות לגבי מי אנחנו.

החיים שלנו דינאמיים ומשתנים מרגע לרגע

שום דבר פה לא קבוע, הכל זז ואם אנחנו

נסחפים עם הזרם הקולקטיבי

אנחנו מוצאים את עצמינו משתהים ומבזבזים את

האנרגיה הזמן והמשאבים שלנו על דברים

שלא באמת מטיבים עימנו.

התובנות שלנו חשובות ויכולות לעזור

להרבה מאד אנשים.

אנשים מחפשים שינוי חיצוני , אחר כך פועלים.

אי אפשר להכיר את עצמינו טוב יותר

דרך ניסוי וטעייה.

אם בדרך אנחנו צריכים לעצור כדי להתכנס פנימה ולהבין עם עצמינו דברים, זה חלק בילתי נפרד שנחוץ כדי להמשיך את התנועה האקטיבית.

על מנת שבפעם הבאה העצירה הזאת תיקח פחות זמן והדיוקים יקרו תוך כדי תנועה

מתי אשתנה?

כשאעבור דירה ארגיש מאושר , אז הנה עברתי דירה.

הדפוסים שלי עוברים יחד איתי,

מעבר דירה יכול לתרום , כשזה מגיע מהסיבות הנכונות!

אני אחפש עבודה עם משכורת גבוהה ואז ארגיש מאושר, והלופ ממשיך.

אני אתחתן ויביא ילדים ושם יהיה האושר שלי.

הלופ ממשיך.

אני אמצא זוגיות, ואז אהיה מאושר, הלופ ממשיך.

אי אפשר לשנות שום דבר בחיים בדרכים חיצוניות, השינוי קורה כשאנחנו מפסיקים לחפש אותו.

יש אנשים שבלי שום משאבים מצליחים ליצור יש מאין, לברוא מציאות כנגד כל הסיכויים

מול נסיבות חיים מאתגרות ולא מתפשרות.

כי הם מבינים משהו קטן.

העולם הפנימי מקרין את העולם החיצוני,

אני רוצה להיות משהו בעתיד,

אנכיח את זה להווה.

אני רוצה להיות אדם שלוו ,

אנכיח את זה בהווה.

אני רוצה זוגיות מאושרת ,

אתנהג כמו אדם שראוי לקבל אותה כבר בהווה.

אני רוצה להתקיים בזכות הכישרון שלי,

אבחן את כל האפשרויות ואתנסה,

גם אם יש ביקורות, מהמורות ואתגרים בדרך.

מצב הוויה לא שייך למה יש לי או אין לי בחיים.

אלא הסתכלות של מה שקיים בפועל

ולעבוד עם מה שזמין עבורי כרגע.

בלי ציפייה, רק כוונה כנה.

אפשר להבין דבר אחד, אין שום הבדל בין אדם אחד לאדם אחר מלבד מצב ההוויה שלו.

גם כשנראה לנו שאין לנו מה לתרום לאחרים.

זה בגלל שאנחנו מחפשים

את המצב האידיאלי המושלם.

ובכל מקום שלא נחפש אותו הוא לא יגיע .

כי מצב אידיאלי זאת אשליה.

ויש אנשים שכרגע זקוקים להכוונה שלנו.

אף פעם לא יהיה לנו נוח, ואם נוח לנו

סימן שהנשמה מחפשת את השלב

ההתפתחותי הבא שלה.

דרך שקט וחוסר עשייה, הדברים מתגלים.

אי אפשר למנוע מעצמי להיפגע, לחפש הימנעות מרגשות שליליים, לחפש את הכלי המושלם שדרכו אצליח.

לחפש את התמיכה ואת ההכרה החיצונית ולפעול רק כשיהיה לי אותה. את כל מה שאני צריך

זאת אשליה!

העולם הפנימי מקרין את העולם החיצוני.

אני ממורמר וכועס, זה מה שיוקרן ממני,

אם אני מקבל, נדיב מקבל ואוהב זה מה שיוקרן ממני.

הדרך לשם עוברת דרך שיעורים נשמתיים.

העולם הפנימי, עובר דרך פילטרים עד שהוא מוריד את עצמו לכדי עשייה במימד הפיזי.

בדרך לומדים, מדייקים, מכוונים את עצמינו מחדש.

נעזרים באחרים בדרך כדי להתכוונן מחדש, מרפאים את הפצעים שלנו.

כי בסוף למה אנחנו כאן?

אם לא כדי ליצור, לבטא ולברוא את המציאות מתוך ההקרנה הפנימית לעולם החיצוני.

תודה שאנחנו כאן