ספר המדע האזוטרי חלק א׳

אנחנו משתנים מרגע לרגע.

המידעים שלנו משתנים, הפרספקטיבות, השקפות העולם, תפישת המציאות.

אנחנו יצורים דינאמיים לכן המהות מחפשת כל הזמן שינויים.

נקודה חשובה - יש מצב שאכתוב טיפה עם שגיאות כתיב מבחינת הבהרות וכאלו, דיסלקציה מינימלית.

בספר הזה ארחיב על מערך החיים שלי בתקווה לתת השראה לאחרים.

ההתעסקות הימיומית שלי היו סובבת בעיקר סביב ריפוי, החלמה פנימית ושירות הכלל.

באנו לכאן, יש לנו תפקיד ונסיבות החיים יזמנו לנו מצבים כדי לקרב אותנו לתפקיד הזה.

הבריאה לא רוצה שנסבול, הבריאה רוצה שנקריב את השלווה שלנו למען הכלל.

(אולי לא כולם יסכימו לראות את זה ככה)

לכן עם כמה שהחיים בכדור הארץ לא פשוטים.

הם לא מקריים.

אם אצטרך לפשט מתוך החוויה הישירה שאני חיי בה ביום יום.

יש החלטות מאד קשות בחיים לא הייתי מעז לקבל 

אם אחזיר את עצמי מספר שנים אחורה

בזכות התרחישים והחוויות השונות בחיים,

האירועים בחיים וההתפתחות האישית שלי הובילה אותי להיחשף

לידע אזוטרי ולחוות חוויות ישירות או במילים אחרות (גנוסיס)

ז״א פתיחה של ראייה מטאפיזית, ראיית חיים קודמים וכו..

ככה או ככה זה היה בילתי נמנע בחיים האלו.

כשמשהו בחוויה הפנימית מתערב והמידע הפנימי שאנחנו מקבלים הוא מספיק בהיר וקוהרנטי, אי אפשר לעשות את אותם השטויות שעשינו בעבר.

כי האינטואיציה מתעוררת והקול הפנימי מוביל אותנו למקומות לא נוחים

עבורנו אבל הכרחיים למען הצמיחה שלנו.

המציאות מסתנכרנת עם התדר שאנחנו חיים בו פנימית ותשלח מטאפורות ומסרים בהתאם 

כדי לעלות את התדר, אם נתנגד למטאפורות אנחנו ניכנס לתדרים נמוכים, שליליים והישרדותיים עד שהגוף יתחיל לתקוף את עצמו במידה ואנחנו לא מבינים או נמנעים מלהרגיש או להקשיב להדרכות שלנו ולמסרים שהם שולחים התחנה האחרונה שהם ישלחו את המסרים תהיה הגוף הפיזי שלנו.

או בנסיבות אחרות, תאונה, אירוע משמעותי שמשנה מחדש את דפוסי

החשיבה שלנו או מעצב מחדש את רמת הערכים שלנו וכו..

היו לי הרבה שטויות שעשיתי בעבר.

כבר בגילאים צעירים הייתי נקשר לאנשים בצורה מאד עמוקה או סולד מהם בצורה קיצונית 

הצד ההיקשרותי בא ליידי ביטוי שאם מישהו עוזב אותי או מתרחק ממני

אני לוקח את זה מאד קשה.

בתקופת הבגרות, בזמנים שחוויתי אובדן

או נטישה של מערכות יחסים או אדם קרוב.

אני בוכה וכואב את האובדן.

עד שלמדתי שלבכות מעיד על ״חולשה״ וכאן הלב נסגר בפעם הראשונה.

ערכים של סביבה, תרבות, משפחה והצורך להרגיש שייך ואהוב 

דיי ניהלו אותי בבגרות (את מי לא)

ככה אני גדל לסביבה שאני לא באמת מרגיש חלק ממנה.

כי לחשוף את עצמי מול אחרים היה גורם תמיד לסביבה שלי

לרצות לעזור לי ולתת לי עצות שלאו דווקא מתאימות לי 

או שבכלל לא ביקשתי, במידה ואני מתנגד לעצות הדרמות מתחילות

אז או שהייתי צריך להתפשר או לשמור בבטן עד שזה מתפוצץ

ככה למדתי לתחום את הרגשות שלי בתוך כלוב של חוקים מותר ואסור.

היו לי שבירות של מצבי רוח, בריחות למשחקי מחשב, קנאביס והימורים

כי לא ידעתי איך לבטא את מה שאני מרגיש מול הסביבה, העיקר שיש לי מפלט לברוח אליו בזמני משבר.

כשאני מתהלך בתחושה של ״אף אחד לא מבין אותי״

ואם לוקחים את אותו הכאב והופכים אותו לתאווה הסיפור נראה אחרת.

כי זה קל לקחת את הכאב ולהשליך אותו לבחוץ דרך עישון, דרך הימורים, דרך התמכרות למשחקי מחשב ובבגרות לפורנו (זה מה שקרה איתי)

באותם הזמנים לא היו לי את המשאבים להתמודד עם האירועים שקראו לי (היום יש קצת יותר מודעות) כי הסביבה נירמלה אותנו למצב של ״ככה כולם חיים״ אתה חייב ללמוד להתנהג לפי הקודים של המטריקס.

עם הזמן ההתפתחות האישית והעבודה הפנימית, החלק הנשמתי מתחיל

להתערב.

שם החיים באמת מתחילים, כשלא מדחיקים ומתחילים לחקור.

לחקור את הבושה סביב מיניות, את האשמה סביב כסף, את הקנאה ואת הפחד או הכעס.

כל הדברים האלו לא יכולים להיעלם, זה לא משהו שאנחנו מטייחים מתחת לשטיח, זה משהו שאנחנו צריכים לשים אותו מול העיניים שלנו

ולהזכיר לעצמינו כל יום שאנחנו בחניכה ארצית.

בשלב מסוים במהלך הבגרות שלי, למדתי לנתק רגשות כשכואב לי ולפחד לעשות צעדים אמיצים כשהלב שלי רטט והתחיל לתקשר איתי.

לכן הפחד מלהרגיש פגיעות וחולשה מצד הסביבה החיצונית תמיד גרם לי

להתנתק ולחפש את התשובות בפנים, 

הקוטב השלילי יהיה לא לשים לב להשלכות של המעשים שלי, עד שהכאב נהפך להיות בור מספיק עמוק

שממנו הדרך חזרה היא רק על ידי השלכות קשות שאילצו אותי להתבונן.

כמה שנים לאחר השחרור מצה״ל נעצרתי על שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית

במילים אחרות, סחר שלא הוכח/כוונה לסחר בסמים.

לכל בן אדם נוצרת התניה שונה במוח בגלל תנאים שונים בחיים, אירועים נסיבות, מטאפורות.

יכול להיות אבא אלים, אמא שמתעסקת בזנות והילד יגדל בהזנחה , פחד, מלחמה ואלימות או חרדת נטישה.

יכול להיות שבכלל כל הילדות שלנו הייתה בריאה והגענו לגיל 23-24 ועכשיו מתמודדים עם כל השיט שהדחקנו כשהלכנו בצורה עיוורת אחרי הערכים של הקולקטיב.

כל אחד בוחר את הסיפור שלו לפני שהוא מגיע לגוף פיזי.

אני אתחתן בגיל כזה וכזה עם אישה כזאת וכזאת.

אני אחווה חרדת נטישה, אחווה משבר זהות, אמשך לגברים וגם לנשים, ההורים שלי יהיו שמרנים.

כל התנאים האלו אנחנו בוחרים לפני שאנחנו יורדים לגוף פיזי.

המסע חזרה יהיה להבין למה בחרנו את התנאים האלו?

בשביל להתעלות מעל חשקים ורצונות שלא הצלחנו לפתור דרך גופים קודמים.

עד שנעצרתי הייתי דו קוטבי, מפגין כלפי חוץ שמחה, התלהבות, בפנים בודד מרצה, הולך אחרי העדר, מחפש מין במסיבות או עם עצמי.

ובמצבים של מצוקה מתבודד מסתגר ולא מבקש עזרה

תמיד הרגשתי שאני יותר פמניסט, מעריך נשים ואוהב לדבר איתם.

אבל החברה והסביבה הקרובה העירה בי את החלק השובניסטי.

בין אם זה התבטא בכל מיני תצורות שונות במהלך הילדות שלי.

כשבפועל כל מה שעניין אותי זה לדבר עם אנשים, להבין אותם, ליצר שיחות שמרחיבות את הלב ולהיכנס לעומק של הדברים.

השאיפה היום היא להיות באיזון עם 2 האנרגיות זכרי ונקבי.

וכשהחלק הזה דוכא רוב תשומת הלב שלי בבגרות הייתה להוכיח,

מצד אחד יש בי חלק קנאי על כך שאחרים קיבלו ״לכאורה״ תנאים שונים מהתנאים שאני קיבלתי, מצד שני יש בי חלק לא מזדהה עם חומר.

מבחינת תחרותיות ורצון להוכיח 

כשמגיעה תחושת כישלון בגלל דברים שאמרתי או לא אמרתי / עשיתי או לא עשיתי.

זה השתקף אצלי קשה מאד בחוויה התביישתי כשהייתי נכשל בדברים שחשוב לי 

להראות את עצמי בהם.

וזה הוביל לקוטביות, פעם באור פעם בחושך.

פעם בשמחה והתלהבות פעם בדיכאון ובדידות.

בתקופת זמן בחיים אני בהקרנה חיובית ובתקופת זמן בחיים אני בהקרנה שלילית 

וצורה כזאת של קוטביות מעידה על כך שיש איזשהו חלק פנימי לא מאוזן

עד שלא אתבונן בחלק הזה, הקוטביות תימשך.

כשהחלק הלא מאוזן הוליד כאב של נטישה או תסכולים שונים ותחושת כישלון , התמכרויות שונות היו המפלט שלי .

התובנות שכיום במבט לאחור אני מבין הם:

• בזמן מצוקה, לא בושה לבקש עזרה ואם נקבל אותה או לא זאת כבר תהיה בחירה שלנו.

• אם משהו פנימית לא פתור, העולם החיצוני לא יכול לעולם למלא לי את החלל הריק.

• תשומת הלב לפרטים הקטנים התחדדה יותר בכך שכיום ניתן להבין לפי המטאפורות ונסיבות החיים לאיזה נתיב תוביל כל פעולה שאנחנו מייצרים

(במובן מסוים זה תהליך ארוך טווח כמובן)

• איחוי חלקים ושלום בין החלק הזכרי והחלק הנקבי שבי.

• לא לנצל לרעה את זה שיש לי סמכות מול אנשים אחריםֿ

• להתבונן באתיקה שלי בכנות מבלי לנסות לטייח דברים מתחת לשטיח